משבר הקורונה (בואו נקרא לילד בשמו), הביא עימו מנעד רגשות רחב שהתעצם סביב כל התפתחות. החלטתי שבמקום להתעלם ממה שאני מרגישה, אני אציף את הכל על פני השטח. הרי הרבה יותר מפחיד להתמודד עם המחשבות האלה לבד בתוך הראש מאשר לפלוט אותן על מקלדת תוך תקתוק מהיר של אותיות. אני גם מאמינה שאם ניצור מרחב לדבר על הדברים, נרגיש כולנו יותר טוב.
זו תקופה משונה, לכולנו. ואנחנו כולנו בתוך הבוץ הזה, עמוק. קשה לי לשדר עסקים כרגיל כי זה מרגיש מנותק לחלוטין מהמציאות וגם לא כנה, וכאן אני נכנסת לתחושות הראשונות שמציפות אותי בעקבות המשבר:
רגשות אשם
על מה שאני עושה, על מה שאני לא עושה, על זה שאני אולי לא עומדת במה שמצופה ממני, על זה שאני לא ‘מספקת את הסחורה’ בימים כאלה, על זה שה’סחורה’ שאני מספקת אולי לא קלאסית או שמחה. על כל מה שאני רוצה לעשות ולא עשיתי עדיין (למרות שיש עכשיו ים זמן), על מה שאני מרגישה.
חרדות
על העתיד, על ההווה, על כסף, על ההורים, על העבודה, על המרחבים הוירטואליים שהכרתי ואיך הם משתנים, על אמת וחברות בתוך מצב שמרגיש בלתי הפיך. על איך ייראו החיים שאחרי המשבר ומתי בדיוק הוא ייגמר.
אי וודאות
אני מחכה לניירת בירוקרטית וצריכה להתחיל כל מיני תהליכים. אבל בנתיים אין עם מי לדבר בנושא ויש המון אי וודאות. גם לגבי, לגבי עבודה והתנהלות כלכלית כרגע, גם לגבי פרויקטים שנמצאים בתהליך, גם לגבי העסק העצמאי של בעלי. ויש בי רצון עז להתחיל לקבל תשובות אבל כל בוקר נדמה שיש גזרה חדשה שרק מרחיקה אותי מוודאות בכל תחום.
ומה אני עושה לגבי כל אלה?
קודם כל נושמת. מכניסה אל הבוקר שלי באופן מנדטורי וקבוע ישיבה שקטה של בין 10-20 דקות. מבינה שאין לי הרבה מה לעשות בנידון אז אני יכולה רק לנסות להפיק מהמצב את המירב. משתפת ברגשות שלי ולא מתביישת לחשוף שאני מרגישה לא הכי סבבה. כותבת על מה שמתאים לי לכתוב, ולא כי צריך, ולא כי שום דבר אחר. כי מתאים לי לכתוב עכשיו, כי אני רוצה. מקשיבה לקולות ולרעשים ומקבלת אותם ככאלה, קולות ורעשים. מכילה אותם כחלק מהסיטואציה ומנסה לשחרר אותם כמה שניתן. מבינה שזה לא זמן לשום תוכנית, מעבר לכאן ועכשיו, ולמרות שזה קשה לי בטירוף – זה המצב.
חוות את הרגשות שדיברתי עליהם? יש לכן דברים שאתן עושות שעוזרים לכן להתמודד אתם?
12 Responses
כל הרגשה במצב כזה היא לגיטימית לחלוטין ♥️
אין דרך אחת להתמודד עם המצב ההזוי הזה שנכפה עלינו.
תרגישי טוב אהובה. כמו תמיד היה לי כיף לקרוא אותך.
אהובה אחת, חייבת לומר שהמילים שלך במיילים מחזקות ועוטפות. וכנראה אני צריכה לקבל את כל הרגשות כלגיטימיים ולהפסיק לנסות להילחם בהם.
לאט לאט דברים יתבהרו, וגם הדרך.
יש המון פחדים סביב הנושא, בעיקר האי וודאות, שגורם לכולנו לחרדות.
אני מנסה להכריח את עצמי לעשות דברים בבית כדי לצאת מהמצב, ואז זה בא לי בטבעי, ולפעמים אני מתחבאת מתחת לפוך, ורוצה שהכל ייגמר.
אם יש לי התקף חרדה, אני ישר פותחת יוטיוב או אינסטגרם ומשדרת למח תכנים אחרים וזה עוזר.
מקווה שנהיה כבר מאחורי
מדהים איך לכל אחד יש דרכים שונות לחלוטין להתמודד עם המצב. מנסה לקחת את זה יום ביומו, לנסות להפיק את המירב מהזמן ובאמת לא להיכנס לחרדה יותר מדי, או לפחות לנסות לא לתת לה להשתלט עלי.
הכי חשוב זה להבין שלהמון אנשים כרגע יש את הרגשות הללו ואפשר לשתף ואף חובה כדי לא לשקוע בזה לבד.
לחלוטין, וזו הסיבה שהחלטתי לשתף בצד הפחות זוהר של הדברים, שאני מניחה שכמוני הרבה חווים. יש משהו שמנחם בזה שאני לא לבד בזה.
מזדהה מאוד עם רוב הדברים. מדהים שדווקא כשיש לנו ים זמן, לא בא לנו לעשות כלום. אולי כשהכל נעשה באופן כפוי, היצירתיות נסגרת…
בדיוק, באופן מפתיע הציפייה היא לעבור למצב של עבודה נון סטופ. כאילו אם ננוח אנחנו לא בסדר. באופן אישי זה מאוד משפיע עלי, אני חייבת למצוא בעצמי את האיזון.